In this site we, the pupils from Alonim school in Kiryat Motzkin in cooperation with JCDS school from USA, we would like to creatively express Jerusalem's importance as a city that unites Jewish from all over the world.

                   

מכונת קפה | אחסון דירות | סרטים צפייה | סרטים להורדה | סרטים חינם | הובלות | אומנויות לחימה | מורים פרטיים | משחקים ברשת מס שבח | משחקים לילדים | משחקים ברשת | באנרים

הכותל המערבי  בירושלים המידע מופיע בויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית הכותל המערבי (או כפי שנהוג לכנותו בקיצור: הכותל) הוא חלקו המערבי של קיר התמך שבסוף תקופת בית שני הקיף את הר הבית, הנחשב למקום הקדוש ביותר ליהודים. יעודו המקורי של הכותל הכותל המערבי הינו שריד של קיר התמך של הר הבית שנבנה בסוף תקופת בית שני. למעשה, הכותל הינו קיר התמך המערבי של מתחם הר-הבית המורחב שאותו בנה הורדוס. הכותל אינו חומה, שכן לא נועד להגנה, ומצידו הפנימי, מילא הורדוס את הר הבית בעפר ובמבנים תת-קרקעיים, כדי להרחיב ולפאר את שטחו. כיום, רובו של הכותל קבור תחת פני השטח, מלבד רחבת הכותל המערבי, הכותל הקטן (ראו להלן), ומספר מקומות בהם הכותל חשוף ומשמש בתור קיר לבתים פרטיים ברובע המוסלמי. חלק מהכותל נמצא גם בגן הארכאולוגי בסמוך לרחבת התפילה. בגן הארכאולוגי אפשר לגשת גם לכותל הדרומי. [עריכה] מידות הכותל המערבי הגלוי מול רחבת התפילה כיום, הוא באורך 57 מטרים וגובהו 19 מטרים; אך אורכו המלא של הכותל מגיע ל-488 מטרים וגובהו מוערך ב-32 מטרים, רובם חבויים מאחורי ומתחת לבתי הרובע המוסלמי, כפי שניתן לראות במנהרות הכותל. [עריכה] הכותל במסורת היהודית הערבים כינו את הכותל בשם "כותל הדמעות" או "כותל הבכי" (حائط المبكى, חאאֶ'ט אלמַבְּכָּא), על שם תפילותיהם ובכיים של היהודים שבאו להתפלל שם, וכינוי זה התקבל יותר מאוחר גם לתיאור הכותל בשפה האנגלית (The Wailing Wall). מדרש חז"ל ידוע קובע כי "שכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי", אך אין הכוונה למבנה שאותו מקובל לכנות היום "הכותל המערבי" אלא לאחד מכתלי בית המקדש. תפילות של יהודים באתרים סביב חומת הר הבית (לאחר חורבן בית שני) מתועדות כבר מהמאה הרביעית לספירה בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. נראה שהמנהג להתפלל סמוך לכותל המערבי התגבש במאה ה-16 בימי ראשית השלטון העות'מאני בירושלים. עדות ראשונה לתפילות אבלות של יהודים מול חומות הר הבית נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" - עולה רגל צרפתי נוצרי שהגיע לירושלים בשנת 333 לספירה[1]: יש שתי אנדרטאות של אדריאנוס, ולא רחוק מהאנדרטאות נמצאת אבן נקובה שהיהודים באים אליה כל שנה ומושחים אותה בשמן. הם מקוננים על עצמם באנחות וקורעים את בגדיהם ואז עוזבים – "יומן מסע מבורדו לירושלים", תיאור ירושלים, חלק 591 התיאור מתייחס ככל הנראה לטקסי האבלות של תשעה באב. מקומה של "האבן הנקובה" אינו ברור, אך מעריכים שהיא עמדה דווקא באזור הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. באותה תקופה הוטלו מגבלות על כניסת יהודים לירושלים, כך שיהודים פקדו בעיקר את הר הזיתים שממנו היה אפשר להשקיף על הר הבית. כיוון שכך, ייחסו יהודים חשיבות מיוחדת דווקא לכותל המזרחי של חומת הר הבית, כיוון שהוא הנשקף מהר הזיתים, וכיוון שממנו יצאו הכהן הגדול ועוזריו להכין אפר פרה אדומה בימי המקדש. על פי חלק מהחוקרים, המונח "הכותל המערבי" לא התייחס לחומת הר הבית כי אם לכותלו של המקדש עצמו. זהו הקיר המערבי המיוחס למבנה ה"דביר" - קודש הקודשים. עד למאה השביעית, עמדו דומם חורבותיו של בית המקדש ואף שליט לא סילק אותן. אולם, במאה השביעית מגורשים השליטים הביזנטיים מן הארץ על ידי הפרסים, וזאת בתמיכת הקהילה היהודית של ירושלים. לאחר שנים מעטות, חזרו הביזנטים - וכעונש הם מפנים את חורבותיו של בית המקדש, כולל את כותלו המערבי, אשר עד אז עדיין ניצב מבין ההריסות. תחת ההריסות הם בונים תשתית לכנסייה מתומנת. אולם זמן קצר לאחר מכן הם מגורשים על ידי הערבים שכבשו הארץ, ולא מספיקים להוציא לפועל תוכניתם לבנות בזיליקה על ההר.[2] לאחר הכיבוש הערבי-מוסלמי של ירושלים בשנת 638, שוקמה רחבת הר הבית ונבנו עליה המסגדים העומדים עליה עד היום. יסודותיה המתומנים של הכנסייה המתומנת שימשו בסיס לבנייתה של כיפה הסלע. בתקופה זו התיר השלטון המוסלמי ליהודים לגור בירושלים. מכאן ואילך התגבש מנהג של תפילה באזור הדרומי-מזרחי של חומת הר הבית, ובמיוחד סמוך לשערים שבנו המוסלמים בכותל המזרחי ובכותל הדרומי. על הכתלים האלה נמצאו כתובות ובהן שמות של יהודים שפקדו אותם. בנימין מטודלה שביקר בירושלים בסוף המאה ה-12, מזכיר מקום מול כיפת הסלע: "...כותל מערבי, אחד מהכתלים שהיו במקדש בקודש הקודשים, וקוראים אותו שער הרחמים, ולשם באים היהודים להתפלל בפני הכותל בעזרה". תיאור דומה מופיע בספרו של רבי יצחק חילו, "שבילי ירושלים", שנכתב ב-1333, וגם בתיאור זה נזכר "הכותל המערבי" כשם נרדף ל"שער הרחמים". התיאור הראשון שאפשר לייחס בוודאות למקום הנקרא היום הכותל המערבי הוא משנת 1488 ונכתב בידי רבי עובדיה מברטנורא בעקבות ביקורו בירושלים. במהלך המאה ה-15 מתרבים התיאורים של הכותל המערבי בדיווחים של נוסעים יהודים וקראים ונראה שבתקופה זו כבר הפך המקום לאתר תפילה יהודי מוכר. זמן קצר לאחר כיבוש ירושלים בידי העות'מאנים (שנת 1517), החל השלטון העות'מאני לשקם את העיר ואת המבנים שבה, ואף עודד יהודים מממגורשי ספרד להתיישב ברחבי האימפריה העות'מאנית בכלל ובארץ ישראל בפרט. לפיכך, יהודים רבים יותר יכלו לפקוד את המקום והחל להתקיים בו אתר תפילה קבוע. [עריכה] הכותל במסורת המוסלמית במסורת המוסלמית נזכר הכותל המערבי כמקום אליו קשר הנביא מוחמד את הבהמה הפלאית שלו אל-בוראק לאחר מסע הטיסה הלילי שלו ממכה אל מסגד אל-אקצא. לכן נקרא הכותל בפי המוסלמים גם אל-בוראק. המופתי אמין אל חוסייני עשה שימוש במסורת זו, בנוסף לטיעונים משפטיים כאלה ואחרים, כדי לדרוש בעלות על הכותל בתקופת המנדט הבריטי. בעבר לא היה קונצנזוס על המסורת הזאת בקרב ההוגים המוסלמים, אולם היא נעשתה מקובלת יותר ויותר במהלך המאה ה-20 ככל שהסכסוך בין היהודים לערבים בירושלים גבר, בפרט מאז מאורעות תרפ"ט שהחלו בכותל המערבי, ומכונות לפיכך בערבית "מהפכת אל-בוראק". כיום אין מוסלמים רבים המערערים על המסורת הזו. בעבר אמרו הוגים מוסלמים אחדים כי סביר שבהמת הרכיבה הפלאית אל-בוראק נקשרה דווקא לכותל הדרומי, כיוון שמסגד אל אקצא סמוך אליו. באנציקלופדיית האסלאם אין שום אזכור לכותל המערבי כקשור לאסלאם וגם בספרי תיירות של הוקף עד 1990 אין אזכור לעניין זה. הדבר מעלה השערות, הרווחות בעיקר בקרב תנועות הימין בישראל, שהניסיון לקשור את אמונת האסלאם לכותל המערבי נבע למעשה ממניעים פוליטיים ניסיונות יהודיים לרכישת הכותל בימי השלטון העות'מאני נחשב הכותל לחלק מהשטח שהיה בבעלות הנהלת הווקף על הר הבית. כך עולה מתיעוד של שני ניסיונות שערכו יהודים לקנות את הכותל מידי הווקף, כדי להופכו לרכוש יהודי. ב-1887 ניסה הברון אדמונד דה רוטשילד לרכוש את הכותל בעת ביקורו בארץ. ליוזמה זו התנגדו רבני ירושלים שחששו מתגובה קשה של המוסלמים בעיר. יוזמה נוספת הייתה בשנת 1914. בשנה זו פנה דוד ילין אל שגריר ארצות הברית באיסטנבול, הנרי מורגנטאו האב, וביקש ממנו לפעול להסכמת השלטונות העות'מאניים למכירת הכותל ל"חברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ ישראל" שנוסדה בידי ילין ואחרים. ילין העריך את הסכום שיש לגייס במיליון פרנק צרפתי

בר מצווה בכותל | מתופפים | מתופפים לחתונה | סדנאות תיפוף | מעגל מתופפים מתופפים לאירועים | מוניות בבאר שבע | קבלת פנים | הרכבים מוסיקליים מוזיקליים | חינה